הדבר הכי חשוב: לא לשפשף. כמעט כל כתם יין או קפה שנשאר בשטיח לתמיד נשאר בגלל שמישהו שפשף אותו בלחץ בדקה הראשונה. ספיגה, מים קרים, וסבלנות. זה כל הסוד.
בדקות הראשונות
- לספוג. מגבת נייר או מטלית לבנה (לא צבעונית, כדי שהצבע שלה לא יעבור). לוחצים, מרימים, מחליפים לחלק נקי. עובדים מהשוליים של הכתם פנימה, כדי לא למרוח אותו.
- מים קרים. מעט מים קרים ישר על הכתם, ושוב לספוג. חוזרים על זה עד שהמגבת כמעט לא נצבעת.
- סבון עדין. אם נשאר סימן: כפית סבון כלים שקוף בכוס מים קרים. טופחים עם מטלית, מחכים דקה וסופגים.
- שטיפה. מעט מים נקיים לשטוף את הסבון, ולספוג שוב. סבון שנשאר בסיב מושך לכלוך, ואחרי שבוע רואים במקום הזה כתם אפור.
- ייבוש. מגבת יבשה ומשקל עליה לכמה שעות.
מה לא לעשות (למרות מה שכתוב באינטרנט)
- יין לבן על יין אדום. מוסיף עוד נוזל וסוכר לשטיח. מים קרים עושים את אותה עבודה בלי הסוכר.
- מלח. סופג קצת, אבל על חלק מהסיבים הוא משאיר הילה ושורט.
- מים חמים. בכתמי קפה עם חלב ובכתמים של חלבון, חום מקבע את הכתם. בשטיחי צמר הוא גם מכווץ את הסיב.
- אקונומיקה ומסירי כתמים חזקים. מוציאים את הכתם יחד עם הצבע של השטיח.
כתם ישן שכבר התייבש
להרטיב קלות במים קרים, לחכות כמה דקות שיתרכך, ואז אותו תהליך: סבון עדין, ספיגה, שטיפה, ספיגה. לפעמים צריך שניים או שלושה סבבים, עם הפסקת ייבוש ביניהם. אם אחרי זה עדיין רואים הילה, זה הזמן לניקוי מקצועי, לפני שמנסים חומרים חזקים.